"אם חקלאות כאן מולדת כאן"

משה סמילנסקי



המייסדים- מרים ומרדכי מולצ'דסקי ז"ל, חלוצים ואיכרים. (התמונה צולמה בשנת 1930)

פרדס מרים ומרדכי מולצ'דסקי

פרדס מרים ומרדכי" הוא על שמם ולכבודם של הורינו זיכרונם לברכה. משפחות וולנסקי ומולצ'דסקי גרו בשכנות בעיירה בשם קוסובו ורז'נוי שברוסיה הלבנה. בשנת 1922 עלו שתי המשפחות, כל אחת בנפרד, לישראל. "העולים החדשים" קבעו את מקום מושבם בירושלים. מרים ומרדכי למדו יחד עוד בגן הילדים. בני 17 היו כאשר עלו ארצה. מרדכי הצעיר, בן למשפחת רבנים, שאף להיות חלוץ ולכן עזב את ירושלים וירד לשפלה לעסוק בחקלאות. בשנת 1931 התחתנו מרים ומרדכי והתיישבו בכפר-סבא. בכפר-סבא הקימו משק חקלאי ונטעו פרדס בו השקיעו את כל כספם וחסכונות הוריהם. במשך 6 שנים עבדו את הפרדס עד אשר הניב פרי בכמות מסחרית. בשנת 1938 במהלך מלחמת חבש/איטליה, הנמלים נסגרו ואי אפשר היה לשלוח את הפרי לחו"ל. את הפרי חייבים היו לקטוף. במעט פרי שקטפו האכילו את הבהמות במשק, ואת רוב הפרי נאלצו לקבור באדמה. מרים ומרדכי ירדו מנכסיהם עד כדי שסבלו חרפת רעב. לאט לאט שקמו את המשק וראו ברכה בעמלם.

אמא ואבא היו נשואים 55 שנים, והיו חברים 76 שנים. במשך כל השנים שררה בניהם מערכת יחסים מיוחדת שהייתה שילוב של חברות, אהבה והערכה הדדית. רק המוות הפריד ביניהם. עליהם ניתן לומר כי כמעט את כל חייהם חלקו יחדיו.

לפני 49 שנים נטעו פרדס חדש בצומת בית-דגן. בפרדס נטעו עצי הדר שונים– תפוזים מסוג שמוטי, ולנסיות, אשכוליות לבנות ותפוזי טבורי, ומאוחר יותר גם פומליות. בחלקה סמוכה הוספנו אנו הבנים גן-ירק בו אנו מגדלים את כל סוגי הירקות. גן-הירק מספק ירקות אורגניים לכל המשפחה המורחבת, ולחברים וידידים קרובים, כמעט לאורך כל השנה. לצורך הרחבת כביש מספר אחד ומחלף שפירים, הפקיעה מע"צ חלק משטח הפרדס, ולצורך סלילת מסילת הרכבת מתל-אביב לנתב"ג הפקיעה רכבת ישראל שטח נוסף. אין הצדקה כלכלית להמשיך ולעבד את הפרדס בשטחו הקיים, אך קשה המחשבה ליבש את הפרדס.

אחר כל מה שהורינו השקיעו בו החלטנו, כל בני המשפחה, כי לזכרם וכבודם של הורינו נמשיך ונעבדו כדי שהנכדים של הורינו, ובעתיד גם נכדינו, יחושו את מגע הקרקע, וירגישו את הקרבה לטבע. אנו צאצאי מרים ומרדכי מגדירים את עצמנו בני איכרים ועל כך אנו גאים. קבלנו חינוך חקלאי ורחשנו את האהבה לאדמה בזיעת אפינו. אנו מוקירים ומעריכים את החינוך שקבלנו ואותו אנו רוצים להנחיל גם לילדינו ונכדינו. העונה של קטיף פרי ההדרים, מאמצע נובמבר עד סוף אפריל, היא חוויה מרגשת ומהנה במיוחד. כל השנה מעבדים ומשקיעים בטיפוח העצים וגידול הפרי עד שהוא מבשיל. ואז מגיע היום בו שמח החקלאי ליהנות מפרי עמלו. כמו שנאמר "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו".

את חווית הקטיף נשמח לחלוק עם כל מי שמעוניין בכך. בילוי של שעות ספורות בפרדס, בקטיף, והבנת "המנגנון של הטבע" הם חוויה חינוכית ומרתקת גם יחד. ובאביב, בעת פריחת ההדרים, כאשר נושמים את ריחם המיוחד, הוא נקלט אי שם בתאי המוח ואת הריח הזה לא שוכחים לעולם. אין הרבה מדינות בעולם בהם ניתן להתענג על ניחוח דומה.